במדבר

ניר תמרקין ואיתי קריגר חזרו בתשובה והגיעו ליישוב מרחב עם, ליד שדה בוקר. החאן שהקימו מציע אירוח המותאם לציבור הדתי וסדנה לגילוי עצמי. זיו סגל יוצא לברר איך עושים עסקים בדרום

ניר תמרקין ואיתי קריגר. צילום: שירי בר-און

ניר תמרקין ואיתי קריגר. צילום: שירי בר-און

לפני ארבע שנים הקימו איתי קריגר וניר תמרקין ביישוב מרחב עם את החאן התיירותי “חאן מרחב עם”. מדובר במתחם אירוח המותאם לציבור הדתי ומיועד ללינה, מנוחה וטיולי מדבר לכל דורש: משפחות מורחבות, קבוצות, חברים וטיולים שנתיים של בתי ספר.

ניר תמרקין גדל בהוד השרון, שירת ביחידה מובחרת בצבא ולאחר שהסתובב קצת בעולם עשה תואר ראשון בלימודי ים במכמורת, חזר בתשובה והתחתן. עם תחילת לימודי תואר שני במדרשת שדה בוקר, הוא חיפש מקום עם אוריינטציה דתית לגור בו, ולפני שמונה שנים עבר למרחב עם, שנמצא ליד שדה בוקר, עם אשתו ליטל. כיום הם הורים לחמישה ילדים. הוא עסק בטכנולוגיות לשימור אנרגיה, עד שלבסוף החליט שעליו להתקיים מהמקום ולא לעבוד בחוץ. לשם כך חבר לאיתי קריגר.

קריגר גדל באזור ירושלים, שירת כקצין ביחידות מובחרות ואחרי השחרור עסק באמנות. הוא התחתן עם שרה הדסה וחזר בתשובה. נדודים הביאו אותו למרחב עם. גם לקריגר יש כיום חמישה ילדים.

מה משך אתכם למדבר?

קריגר: “ניר ואני חסידי ברסלב. מעבר לנסיעה לאומן לרגל ראש השנה, אנו משתדלים לצאת כל לילה לשעת התבודדות במדבר, ללכת כפי שציווה ר’ נחמן – ‘למקום שאף רגל אדם לא דורכת בו’ – ולדבר עם ריבון העולמים. השקט, העצמה, הריקות של המדבר והבראשיתיות, מביאים את האדם למקום שבו הקול הפנימי מדבר. זהו הקול שלרוב, בהמולת היום, בטח ובטח שבעיר הגדולה, לא שומעים אותו. הקול שקורא ללכת ‘בדרך יחידי’ – דרך חדשה, הדרך שכל אחד ואחד אמור ללכת בה בעולם הזה, דרך שבסופו של דבר צריכה להוביל אותנו להשפיע טוב על הסובבים אותנו.

“מתוך כך רצינו לבנות מקום שיחבר את האורחים עם עצמם, אחד עם השני ועם המדבר. ובפועל הדבר הזה קורה אצלנו, וזה מאוד משמח”.

איך נוצר הקשר ביניכם?

“נזרקנו יחד להיות שכנים כאן במרחב עם. יש משהו ביישוב חדש שמחבר ומקרב מאוד, ועוד יותר ביישוב שנמצא רחוק מכל יד מסייעת או אוזן קשבת שהיית רגיל אליהן לפני. בהתחלה היינו שותפים ברבדים אישיים, אבל לאחר שנות בישול, הארומה והטעמים התחברו יחד לפרויקט החאן, וכל הקשיים מחזקים את הקשר”.

המקום הוליד את עצמו

איך עלה רעיון החאן?

“החאן כמו הוליד את עצמו. אנו תמיד צוחקים שאם היינו חושבים על זה קודם, לא היינו מקימים אותו. אבל הרעיון נבע מתוך רצון להכניס אורחים, כפי שאברהם אבינו עשה בהגיעו אל ארץ ישראל, אל הנגב. כתוב בספר בראשית – ‘ויטע אברהם אשל’. ראשי התיבות אש”ל – אכילה, שתייה ולינה. כל כך נחוץ מקום אמיתי שתרבות האירוח שבו מחברת אותנו עם השורשים שלנו בחבל ארץ הזה, שהתחילו לפני אלפי שנים ורק עכשיו מתחילה להתגלות התכלית שלהם”.

איך בניתם את החאן?

“המקום התפתח בעצמו, ממחשבה ראשונית שנשים רשת צל ויגיעו אורחים, ועד המציאות היום שבה אנו מסוגלים לארח שלושה אוטובוסים ללינה, אוכל וכו’. במקביל לצמיחה הפיזית, החאן צמח גם מבחינה סטטוטורית, דבר שלא פחות קשה לעשות. קיבלנו הרבה עזרה ותמיכה מהמועצה האזורית רמת הנגב שנמצאת שם תמיד בשבילנו”.

מי קהל היעד?

“עם ישראל. בחורף, עונת הטיולים בנגב, רוב המטיילים שמגיעים במשך השבוע הם קבוצות של בתי ספר. בנוסף, מגיעים אלינו רוכבי אופניים, טיולי חברות ואנשים שמחפשים שקט ולבביות. בשבתות ובחגים מגיעות אלינו משפחות וקבוצות שיודעות שהחאן שומר שבת. אנו אף מספקים ארוחות וסעודות עם כשרות מהודרת לקבוצות”.

יש לקוחות חוזרים?

“כמובן. כל קבוצה שהגיעה חוזרת בדרך זו או אחרת. יש לקוח אחד שמגיע 3–4 פעמים בשנה, פעם עם המשפחה, פעם עם החברים לעבודה ופעם עם החברים מהמילואים”.

מה אפשרויות הלינה במקום?

“ממזרונים ודרגשים ועד לצימרים נחמדים. כמו כן, יש מסעדה ומתחם לאירועים והופעות, בעיקר של מוזיקה יהודית מקורית”.

..

אין ברירה אלא להיות קצת משוגע

..

אתם מציעים פעילויות מיוחדות?

“רוב הקבוצות שמגיעות אלינו יוצאות איתנו לסדנה שנקראת “אמונתך בלילות”, שבה אנחנו לוקחים את המשתתפים להליכה מודרכת אל תוך הלילה המדברי. על ידי תרגולים, דימיון מודרך וסיפורי מעשיות משנים קדמוניות, המשתתפים מקבלים כלים לעבודה אישית לגילוי יישוב הדעת והרצון העצמי. המפגש עם המקומות בתוך הנפש הנתפסים כחשוכים, חושף כוחות מופלאים.

“היו קבוצות שמצאו עצמן שרות ורוקדות כשעה באמצע המדבר, בתי ספר ששמו לב לשינוי בהתנהגות הכיתתית והכניסו את הסדנה כחובה בטיול, וגם קבוצה מדרום אמריקה שעשתה את הסדנה בלילה האחרון שלה בארץ ואמרה שזו היתה החוויה הכי חזקה שלה בארץ”.

באילו קשיים נתקלתם בדרך?

“מעבר לקשיים הרגילים שיש לכל עסק בנגב, ביישוב חדש הם רק מתרחבים. כל דלת צריך לפתוח בפעם הראשונה, אם בכלל יש שם דלת. הבירוקרטיה לא פשוטה, קשה למערכות לעמוד בקצב האמיתי של פיתוח, במיוחד לאור העובדה שלוקח להם כשנה להחזיר תשובה שכבר אינה רלוונטית, ועוד יותר כשאנחנו רוצים וצריכים ‘ללכת לפי הספר’ כשמסביב, גוועלט”.

איזו עצה הייתם נותנים ליזמים שמגיעים לדרום?

“ראשית כל – סבלנות. בגלל שהנגב הוא ‘במרכז הקונצנזוס’, אז אף אחד לא באמת נלחם עליו. דבר שני – עקשנות. לדעת שאין ברירה אלא להיות קצת משוגע, כדברי מאיר אריאל ז”ל: ‘מה אני לא–נורמאלי להיות נורמאלי?!”. דבר שלישי – הרבה הרבה אמונה”.

אז מה, עם ישראל חוזר למדבר?

“כמו בגאולת מצרים, גם בגאולה המתרחשת לנגד עינינו, אין ספק שהמדבר הולך לשחק תפקיד חשוב בדרך. החוויה המדברית מרחיבה את ממדי התפיסה”.

ושאלה אחרונה, מה זו הבקתה המרוחקת שבקצה ההר?

“בנינו אותה כדי שיהיה מקום נעים במדבר להתבודד, להדליק מדורה, להכין תה ולהסתכל על אינסוף כוכבים”.

כביש ארבעים. כל הזכויות שמורות.